אנקדוטות

גם אני חוויתי את זה. אכן, משחרר.

המממ. האם להשאיר את אנקדוטות בגרגריוס שלי או להיפטר גם ממנו.

סתאאאאאאאאאם.

אני משאיר אותם בקורא הרסס, ונותן לאלת המזל לפעול: חוץ מהקבועים (כמה עשרות), אני מבקר בשאר באופן אקראי כשיש לי זמן. בממוצע יוצא שפעם בחודשיים שלושה אני משלים סבב, ורוב הזמן מפספס חלק ניכר מהפוסטים, אבל מאידך, אני גם מוצא פה ושם פוסט טוב שהייתי יכול לפספס אם הייתי מוחק את הפיד.

גם אני התחלתי לעבור תהליך דומה, אם כי יותר מתון.

יש משהו מאוד משחרר בללחוץ על “mark all as read” בייחוד כשהתאספו משהו כמו אלף פוסטים שאין סיכוי שאספיק לקרוא, אלא שזה גם מלווה בתחושת כישלון.

ואם נחזור לקו הגסטרואנטרולוגי שלך, מה הקיבה שאתה משתמש בה?

בהצלחה שיהיה לך עם זה. אני נותנת לך חודש גג לפני שאתה מתחיל לצבור פידים חדשים בגוגלרידר…

כל אדם שממרר בבכי למראה העתק מתוצרת רדמונד לגוגל סקיי הוא לא דוגמה ראויה לשומדבר. אני בעד שתמצא לך מקור אחר להשראה.

אני שורד עם בדיוק 111 פידים ברגע זה, אבל אני מודה שאני לא נרשם לפידים “מעיקים” של אתרי חדשות\גיקניוז. אתרים קטנים ובלוגים שמתעדכנים לעיתים (אהם אהם) עוזרים לי לשמור על הגזרה.

ובכל זאת לעזוב לשבוע זה נורא, כי לראות מעל 600 הודעות זה מפחיד.

אגב, במקום גוגל רידר אני היום משתמש ב-Brief. עושה את אותו הדבר, בלי גוגל ועם פיירפוקס.

[...] הפוסט הזה ב”אנקדוטות” בא לי בדיוק בזמן, כשגם אני מוצא את עצמי מצמצם את מקורות התוכן מהם אני ניזון במטרה להפיק יותר מפחות. רבות נכתב על הצורך במסננים חכמים שיבררו עבורנו את המוץ מתבן המידע, אך חשוב במקביל לדבר על בזבזנות המלים ההולכת וגדלה. טוויטר, למשל, יוצר את אשליית המגבלה באמצעות רף 140 התווים, אך בפועל הוא גורם לאנשים לכתוב יותר במעט מילים. [...]

כן, אני מנוייה להרבה פידים של רסס. אבל אין חוק שאומר שאני צריכה לקרוא את הכל. או להגיב על הכל. או לכתוב על הכל.

אז יש לי תיקיות ב-reader עם הרבה מאוד פריטים שלא קראתי. אז מה?

בשביל זה יש כפתור mark all as read…

זאת כמובן בהנחה שרוב הפיד מעניין. אם רק אחוז קטן ממנו מעניין, אני די יכולה לסמוך על מי שברשימת החברים שלי ישתף לי רק את הפוסטים המענינים

שוש: אין שום בעיה עם תיקיות רידר מלאות. ברמה הפרטית זה סתם ענין של העדפה ודרך התמודדות עם עודף מידע.

אבל יש פה גם ענין רחב יותר. אינפלציית התוכן בווב והזמינות שלו יצרו שוק תחרותי לתוכן שבו, כבר די מזמן, הכמות היא פקטור הרבה יותר משמעותי מהאיכות. האלגוריתמים לחיפוש ופרסום של החברה שאת עובדת בה ופרקטיקות SEO למיניהן אחראים במידה רבה למצב הזה, לטוב ולרע. בדומה לשובע המסתמן של אוכלוסית הגולשים מפייסבוק ותום עידן הצמיחה המטאורית שלה, אני חווה מהלך דומה אם כי איטי יותר ומורגש פחות כצרכן תוכן הבלוגי/רססי. יש לזה קשר להסטת חלק מהתקשורת שלי לערוצי מיקרו (טוויטר), יש לזה קשר ליחס האיכות לכמות, יש לזה קשר לעודף מידע.

עידן,

מרגיש בדיוק כמוך !

פעם בחודש אני פשוט שם לב שיש לי פידים שלא קראתי מאז שצירפתי אותם. הרידר גם נותן לך trends ועוזר לך להחליט מה להעיף – כי אפשר לראות גרף מאוד יפה מה אני קורא (משמע אני אוהב) ומה לא.

אז קדימה – unsubscribe !! ולא לפחד, זה באמת משחרר…

בגלל האנסבסקרייב-פוביה שלי, אני פשוט מעביר חלק מהפידים שיותר חשוב לי לעקוב אחריהם לקטגוריה A LIST, ובד”כ קורא רק אותם.

אני מראש לא משתמש ברידר שלי אלא לפעתים רחוקות
ואת הדברים שאני רוצה אני מקבל בכלל למייל
ומי שמיותר אני מוריד, האנ-מינוי משחרר.
כן, רידר זה לחלשים

[...] כן, כן. "באינטרנט יש מקום להכל". מה לעשות. בשבועות האחרונים, זה עתה הבחנתי, התהליך לא רק נעצר, אלא אף התהפך. במקום לשעוט קדימה ולבלוס עוד פידים, התחלתי (וכאן תסלחו לי אם לא אמשיך בקו הגסטרואנטרולוגי של האנלוגיה) להיפטר מפידים. מדי יום, באצבע קלה ובזרוע נטויה, אני גואל את גוגל רידר מעוד ארבעה-חמישה פידים שלמיטב זכרוני לא טרחתי להציץ בהם מאז נוספו בגאון לרשימה, או לחלופין, גם אם כן, הרי שלא הרשימו אותי בתוכן יוצא דופן באיכותו. זה משחרר. (עידן) [...]

[...] מצטרף. התעייפו. על רקע זה מתבלטים הפוסטים של גל מור ו-עידן – שני פוסטים המדברים על עייפות החומר של שוכני האינטרנט. [...]

אגב, מאחר שאני גם יוצר תוכן וגם צורך תוכן, אני יכול להעיד שתהליך מקביל מתרחש גם בצד היצרני של המשוואה. והנה אחד בשם סטיב הודסון, עוד עתידן בגרוש מז’אנר חיזוי העתידות שבלוגרי הטכנולוגיה כה מאוהבים בו, כתב פוסט ארוך וטרחני (שקראתי בכותרות) שמכיל תחזית לפיה פרו-בלוגינג ידעך וייעלם. http://snurl.com/2j5vm

אכן משחרר להפטר מפידים עודפים.
אני משתמשת בזה בעיקר כדי לסמן איפה הייתי,ולבדוק מה קורה הלאה,הטובים נשארים תמיד

http://www.readwriteweb.com/archives/info_overload_the_problem.php

[...] מספר ימים, בטקסט שפירסמתי כאן בענין אחר, כתבתי את המשפט הבא: אני, אם תסלחו לי, מעדיף לבלות את [...]

[...] מצטרף. התעייפו. על רקע זה מתבלטים הפוסטים של גל מור ו-עידן – שני פוסטים המדברים על עייפות החומר של שוכני [...]