אנקדוטות

קודם כל מצחיק אותי מאוד שהוא בוחר ללוות את דברי ההגות המעמיקים לכאורה שלו בשירים של רובי ויליאמס ושאקירה (עם כל הכבוד לשימוש יחיד בג’ון לנון). אם בכלל, זה מדגים עד כמה העולם החדש והמופלא שהוא כה מתלהב ממנו הוא שיטחי ורדוד.

שנית, אם אי פעם, כל הווייתי תתמצה באסופת אפליקציות של פייסבוק, הרי שטוב מותי לי מחיי, הדיגיטליים, הוירטואליים, והאמיתיים כאחד.
אין ספק – אני ברוקולי, אני ברבי טרנדית, יש לי מצברוח לפיצה, ויש רק 87 איש הממלאים מקום משמעותי בחיי, על אף העובדה שאת חלקם פגשתי פעמים ספורות בלבד. איזה עתיד אומלל.

[ואף מילה על אשר עידן. רק גיחוך קל]

בנאדם חוזר הבייתה בשתיים עשרה בלילה מהמשרד, נכנס לאחד מהבלוגים האהובים עליו ונאלץ לקרוא מאות מילים על פוסט שהביא לו את הקריזה בקפה דה מרקר מלפני כמה ימים. עידן, רחמנות….

אני רק רוצה לבזבז עוד שתי דקות משעות השינה הבודדות שלי בשביל לגלות לך מה הסיבה שמר חכמוב, מקשט הפונטים, ומלכך הצבעים הזה הצליח לגרוף כמות כה אדירה של צופים לזבל האשר עידני והרשת הסמנטית שלו: ברק חכמוב הוא אחד הספאמרים הפניימיים הגדולים בקפה דה מרקר. כל פוסט שלו הגיע לתיבת הדואר שלי עם בקשה מתחנחנת “כתבתי משהו, מעניין אותי מה דעתך” כשלי ולא אין, לא היה, וברור שלא יהיה קשר משותף.
בזמנו, כשהחלטתי לנטוש את הקפה השרוף הזה, התעצבנתי על ההודעות האדירות “רבתי” האלה, ופרסמתי שם פוסטים שהיה כתוב בהם כל הודעת ספאם ששלחו לי קרציות שונות ובהן הודעתי שאותו משתמש נמחק ונחסם מרשימת החברים שלי (חשבתי שאני מעיין “דב גילהר” של הקפה כשאני מוציא מהארון ספאמרים מעצבנים). הפוסט האחרון בנושא היה על ספאמר מעצבן בשם ברק חכמוב.
זה הקישור לפוסט הקצרצר שלי דאז: http://cafe.themarker.com/view.php?t=85055

הבחור הזה, שהיה לי זר לגמרי לפני הפוסט ההוא לקח את זה קשה מאוד, ודאג לחסום אותי וממש לקחת ללב את העובדה שחסמתי אותו. המשכתי לחיות.

עכשיו אני רק מעכל כמה מילים רשמתי בשביל להסביר מה פשר הררי התגובות. זה לא ווב 2.0, זה לא התוכן, או הרעיון, זה לא הזנב הארוך ולא ההתנהגות של הרשת. זה מישהו עם הרבה מאוד זמן עודף, טונות של חברים שמאשרים את החברות שלו מבלי שיש להם מושג מי הוא (גם אני חטאתי בכך) ואפס אחוז של אתיקה התנהגותית ברשת חברתית מביא הרבה אנשים להחשף ולהגיב למידע שלו.

אפי: מאחר שאני לא מסתובב בקפה, לא היה לי מושג מי האיש. הגעתי אל הפוסט הזה שלו דרך איילת נוף, וכמות התגובות כל כך הרשימה אותי שהייתי חייב לקרוא, ואחר כך להגיב על מה שקראתי.

מזכיר לי את מה שכתבתי כאן, קצת אחרי שהקפה נפתח:
http://iods.blogli.co.il/archives/120

עושה רושם שהקהילה של הקפה עדיין לא התבגרה ועדיין לא ממש קולטת מה יש מעבר לעולם של הקפה.

ואו, עידן, טקסט משובח.
בדיוק אתמול דיברתי עם חבר בעבודה על כך שיש המון אנשים ששמעו את המילה בלוג ונרשמו לרשת חברתית אבל לא באמת מבינים את העוצמה הגלויה בטכנולוגיות חדשות. הבחור סיפר לי ששוחח עם שניים מחבריו, בכירים בחברות הי טק ישראליות, שלא ידעו מה זה RSS.

הכותבים בבלוג הזה דומים לאנתרופולוגים הגזענים הקדם-פוקויאנים שגילו “קהילות לא מפותחות” באפריקה.
הבולשביקים שכותבים פה עוד לא יודעים מה זה מחלוקת לגופו של עניין ומלכלכים לגופו של אדם או לגופה של קהילה.

כך הם כותבים על קהילת ד.מ.קפה, כקהילה “לא מפותחת”.
ככה זה הישראלים גסי הרוח בניהם של מזרח אירופאים ממסורת צ’אוססקו, ובניהם של מזרח תיכוניים ממסורת סאדאם חוסיין.

פלורליזם זה לא בלקסיקון שלהם. המודרנים מאמינים שייש אמת…אבל היא תמיד רק שלהם.

הכותבים כאן חיים בתוך סימול-כרה

הנה מה שכותב קולגה של דרידה ובודריאר מפאריס, בתוך דה מרקר קפה, על קהילת הסימול-כרה מסוג חלק מהמגיבים הבולשביקים ב”קולקטיב”, המודרנים-הנאורים-המדעיים-הרציונאליים
http://cafe.themarker.com/view.php?t=262734

אה… מה? פיספסתי משהו?

איך תבין? אתה הרי בולשביק קדם פוקיאני.

[...] יש אנשים שאומרים דברים בצורה יותר אלגנטית ממני, עידן מאקדוטות, למשל, שנכנס בפוסט המצוין הזה באמ-אמא של ברק חכמוב, [...]

“…כמות התגובות כל כך הרשימה אותי שהייתי חייב לקרוא, ואחר כך להגיב על מה שקראתי”
על משקל זה, אפשר להגיד שפרשת האונס עם אדם שוב הביאה רייטינג והוציאה פוסטים בבלוגים חדשים (בדיוק בקהילה של הקפה)
דוגמא לפוסט יחיד מפוצץ ברייטינג
http://cafe.themarker.com/view.php?u=114218
…
ומה זה “סימול-כרה”?

תודה על הקישור, אשר, היה שווה את זה בשביל הציטוט הנפלא הבא:

“המילים הנשגבות של המשורר הפוסט-ביאליקי, ניסים סרוסי”

על החתום,
גזען קדם פוקויאני.

פור דה רקורד, אני ממש לא חושב שאשר עידן באמת כתב את התגובות שהוא לכאורה חתום עליהן כאן.

אני לא יודע, האשר עידן / מתחזה טרח גם להגיע אלי לבלוג ולהשאיר לי תגובות ביזאריות לא פחות. לא ברור לי מה יותר מוזר – אם זה מתחזה או אכן אשר עידן המקורי.

ואני הנחתי שהתגובות תחת השם “אשר עידן” הן פארודיה פרועה. אם אלו תגובות שנכתבו ברצינות אני באמת לא יודעת מה להגיד. אני מאוד מקווה שמדובר בכותב אירוני.

היי עידן,

אני שמח שלקחת חלקים מהפוסט שלי ועוררת כאן ויכוח מסביבם. חבל רק שחלק מהציטוטים שהבאת, הוצאו מהקשרם ועיוותו לחלוטין את הנאמר במקור, אבל אם זה תרם ליצירת דיון, שהסב לך ולקוראך הנאה – אז בכיף!

לגופו של עניין -
> מאיפה שאבת את הפרשנות ההזויה הזו. זה לא נאמר בשום מקום. ובוודאי שאני לא מאמין בזה –
“אבל אם נתמקד בטקסט, הפגם הגדול ביותר שלו נובע לדעתי מהאמונה המובלעת בו שהתקשורת דרך ווב 2.0 לרבות בדה-מרקר קפה ובפייסבוק היא פעילות אוניברסלית בה נוטלים, או ייטלו חלק, כל בני האדם באשר הם”
> נתת פרשנויות משלך “למושגים המוזרים” שהשתמשתי בהם, כדוגמת “אדם דיגאטלי” ו”מערכת ההפעלה שלי כאדם דיגיטאלי”. וזו בדיוק היתה המטרה שלי – לעורר דיון ער סביבם.
אני את הפרשנות שלי, אמרתי בתגובות לפוסט.

לסיום, יתכן שבעוד מספר שנים יתברר שכל מה שכתבתי בפוסט שלי, זה אוסף של הגיגים הזויים ושטויות, אבל מה לעשות, זה מה שהמוח הלא דיגיטלי שלי שידר לאצבעות לתקתק על המקלדת.
ואני… כן האני האמיתי, מאמין בזה

שיהיה לך יום טוב
ברק

כל כך צחקתי שהייתי חייב. אז כולכם מוזמנים לקבוצת הפייסבוק שנקראת “גזענים פוסט פוקיאנים”

http://www.facebook.com/group.php?gid=7844079615

ברק: זה משמח אותי לדעת ששימחתי אותך.

וחוצמזה ברור שנתתי פרשנויות משלי לטקסט שלך. זה מה שעושים עם טקסטים. מפרשים אותם. תשאל את דרידה, הוא גם יגיד לך.

קח בחשבון שגם כמות התגובות הגדולה מלאכותית ברובה – מריפרוף מהיר הייתי משער שכ-50% מהם שייכים לחכמוב עצמו (שמוצא את הצורך לנהל “דו שיח” גם עם תגובות עילגות בנוסח “ברק חכמוב – אתה מבריק וחכם!!!!1″)

למרגוליס האנתרופולוג הקולוניאלי
מה ביזארי באיזכור שפייראבנד רוצה להפריד את המדע מהמדינה????????????????

זה כתוב אצלו שחור על גבי לבן בספרו “נגד שיטה”
זה שמהמשקפיים המודרניסטיות-נאורות-מדעיות שלך אתה לא מסוגל להבין טקסט פשוט של כיתה ג, זה בגלל האטימות שלך לרעיונות פוסט-מודרניסטיים ופוסט-צבריסטיים של גסי רוח שכמותך.

הפרדת המדע מהמדינה
היא המשימה החשובה הבאה
אחרי שמאתיים שנה נאבקנו להפרדת הדת המדינה

המממם.

טרול / אשר עידן, מכיוון שטרחת להגיב על הפוסט שלי על פייראבנד בבלוג, הייתי מצפה שתשים לב שכתבתי זאת שחור על גבי צג. על זה בדיוק דיבר אותו פוסט, שכאמור, טרחת להגיב עליו.

האם לשיטתך הפוסט-מודרניסטית אפשר פוסט-להגיב על פוסט למרות שפוסט-התעלמנו ממה שבעצם כתוב בו?

עידן, עם שאבת את ההשראה לכתיבה הביקורתית שלך מדרידה, אז שאפו ולכבוד הוא לי לעלות על שולחן הניתוחים שלך

[...] עידן מ”אנקדוטות” מפנה לפוסט של ברק חכמוב בקפה דה מארקר שעורר את תשומת לבו בגלל מספר [...]

מרגוליס –

LOL ברור, הרי תוכן זה סובייקטיבי וזה הכל פאסטיש גם ככה!

ניראה לי שהתגובות בפוסט במצב של פוסט-טראומה, (או פוסט-טרמה, או פסטרמה, או פוסטמה).

ורק לעיניין העובדה שנשלפו נשקים לא קובנציונאלים דוגמת: פייארבנד/ פוקו/ דרידה / בודיריאר;

פעם עורך דין אחד אמר לי: “כשחושבים על זה, כשאדם מתנסח, היחס בין כמות הציטוטים שהוא משתמש בהם כדי להוכיח את דבריו לבין המידה שהוא באמת מאמין בהם, הוא יחס הפוך. קרי, ככל שאתה נזקק לשלוף את שמו המפורסם ודבריו של אדם מהעבר, כך אתה מבין שששמך שלך אינו משדר אמינות או רצינות”.

ואז הבנתי שאני מצטט אותו בשביל להעביר את המסר. לעזאזל.

אפי, לול

נראה לי שהטקסט של חכמוב והדיון סביבו הם דוגמא טובה ל”רוח הקפה”. מה זו הרוח הזו ? התלהבות, מהכל, באופן כללי, מרוחה בדבש.
יש משהו מאוד חסר פאסון ברשת הזו, כולם נורא “משהו” וכולם גם חושבים שהאחרים הם “הכי הכי”. אין ביקורת, אין יותר מדי עקיצות או אירוניה.
יכול להיות שזה קשור לגישה הכללית של דה מרקר: העולם הוא מקום מופלא שבו אנשים אמיצים עושים כסף.
למשל כשגיא רולניק המייסד והעורך , מראיין איש עסקים, זה תמיד מלא התפעלות. למען האמת, הכתבות שלו מעניינות, אני אפילו לא טוען שזו עיתונות מחורבנת (הוא קפיטליסט גאה, זכותו לפרגן), אבל ככה נראה כל העיתון הזה: העולם כ” וואו”.
אני גם מניח שעלייתו של פייסבוק, ונטישה של דה מרקרים, גרמה לתחושת לכידות גבוהה יותר אצל המוהיקנים שנשארו מאחור בקפה, מה שכמובן גורם להעלאת מפלס הדבקות.
אבל אני דווקא צופה לדה מרקר קפה עתיד איכותי יותר. דווקא משום שיש שם במה לביטוי מעבר לזריקת כבשים או ערפדים. השילוב של הרוח האנטלקטואלית של “הארץ”, עם היומרות העסקיות של הקפה יכולות להיות קרקע טובה לרשת קטנה אך איכותית שמתבססת על בלוגרים רציניים. (עם קידום לעמוד הראשי של “הארץ” ! טוב אולי כאן יצחקו על זה, אבל בשבילי להגיע לעמוד הראשי של הארץ בעקבות בלוג , זה כמו לזכות בכוכב נולד)
בינתיים דביק שם. ונכון זה משעשע לפעמים. או מתיש,
וכפי שהיה אומר זאת מישהו אחר: “וויקי-מתיש”.

[...] שעושים לה רומטיזציה, ואני אומרת שוב: חלאס. כולה טכנולוגיה, פלטפורמה, מכשיר. מתי יפסיקו כבר לייחס לרשת תכונות מיתיות? מילא כשזה [...]