אנקדוטות

אחי, יש לך פנצ’ר בפייסבוק

אז אני באנגליה, בפגישה עם אנשי שיווק של אחד המפעילים הסלולריים הגדולים שם. אני מוכר את הסחורה שלי (שקפים ודיבורים בעיקר. סתאאם) ומשאיר את הדובדבן לסוף, כשכולם כבר חושבים על ארוחת צהריים ונמאס להם לשמוע אותי מדבר.

תגיד, אני אומר לבחורצ’יק לידי, צעיר אנגלי אוהד טוטנהאם שהיה יותר קומוניקטיבי מהאחרים, אתה משתמש בפייסבוק? (זה טיפה קשור לדברים שאמרתי כמה דקות קודם לכן, אז אל תתפלאו.)

ברור, הוא עונה לי, אפילו לא נבוך.

קאט. הסצנה הבאה.

אני באזור הגולשים החופשיים (כמו בונים חופשיים, רק לגיקים) במשרדים של החברה, ממהר לשנות את הגדרות הפרטיות של החשבון שלי בפייסבוק.

כאן, רבותיי, טמונה החולשה הגדולה של פייסבוק. מרגע שמישהו ‘חבר’ שלך – הוא זהה לכל שאר ה’חברים’ שלך. אין הפרדה. כולם שייכים למעגל הכי פנימי, והיחיד, שפייסבוק יודעת להגדיר. אין עוד מעגלים. אין מעגל של ‘אנשי קשר אצל לקוחות’. אין מעגל של ‘חברים שאני רק רוצה לדעת שיש לי את פרטי הקשר שלהם פעם ב-’. אין מעגל של ‘חברים גיקים שאכפת להם, מסיבה כלשהי, מהסטטוסים המתעדכנים שלי’ לעומת ‘חברים גיקים שמה שעובר עלי ממש, אבל ממש לא מעניין אותם.’

אפשר להתחבר ל”רשת”, או לכמה “רשתות” בפייסבוק. נניח, אני שייך לרשת “ישראל” שאליה מצטרפים כמעט אוטומטית כל הישראלים. אבל אני לא יכול להגדיר אותה. אני לא יכול לסווג את ה’חברים’ שלי בפייסבוק לפי דרגות שונות של צורך לעדכן אותם בשינויים שאני עושה בפרופיל שלי.

כי מה אני צריך עכשיו, שהבחור יחפש אותי, ישלח לי בקשת צירוף ל’חברים’ שלו? נו, ואז? אני מניח שלא אוכל לסרב. ואז מה? הוא יראה כל שינוי בפרופיל שלי? הוא ישלח לי הזמנות להשוות ציונים בחידוני טריוויה? הוא יראה תמונות שבהן אני מופיע? הוא ישלח לי pokes?

לא מתאים. ממש לא.

פייסבוק עדיין רחוקה מיכולות אמיתיות של רשת חברתית. יש שמועות שפייסבוק מפתחת יכולות כאלה, של דירוג וניהול טובים יותר של הרשת החברתית שלנו. אני מקווה שכן. עד אז נקווה שההגדרות החדשות של הפרטיות שלי יגנו עלי.

נ.ב. הפגישה היתה טובה, למתעניינים