אנקדוטות

ברוריה בעסקים

קודם כל, בגלל שנמאס לי לגמרי להגיד ווב 2.0 אבל לא נגמר לי מה להגיד עליה, ובהשראת יובל וחבורתו, החלטתי מהיום להגיד, במקום ווב 2.0, פשוט ברוריה. אם יש לכם בעיה עם זה, או שקוראים לכן ברוריה וזה מפריע לכן, נא התנצלותי הכנה, ולכו לקרוא בלוגים אחרים. (אגב, אני מכיר רק ברוריה אחת, חוץ מהרחוב בנחלת-יצחק מכורתי, והיא אחלה.)

על שבועסקים אונליין אפשר לסמוך שידחוף קדימה את הטרנדים הכי הכי בווב. לפני כמה ימים פירסם בוב הוף, גיק הבית שלהם, מאמר פלוס כמה קישורים שכל כולו שיר הלל להשתלטות הקרובה-קרובה של ברוריה על העולם העסקי והארגוני.

מעורר השראה במיוחד אחד המשפטים שם, שאומר, בתרגום חופשי, שכל שירותי הברוריה כולם מתגבשים להם יחד לכדי מחשב אחד ענק שכמעט כל אחד יכול להשתמש בו, מכל מקום בעולם (אה, מכל מקום? גם מסודאן? סומליה? סין? רצועת החוף של עזה? הילדים של שדרות כשיש שחר אדום באוויר?) בדיוק מסוג המשפטים שגורם לך לרצות לתפוס את כתב הטכנולוגיה הקרוב אליך ביותר ולחבוט בו נמרצות. יש בו ניחוח ניו-אייג’י כמעט, במשפט הזה, כי במקום להעביר תוכן ומהות, הוא מעביר את חווית המעטפת, את הצורה. כל הברוריה זה מחשב אחד ענק. נשמע מגניב לאללה, תעביר לי גם, אחשלי.

מעניין יותר הוא משפט אחר שמופיע שם, לפיו עסקים צריכים להתעניין בטכנולוגיות שמניעות את הרשתות החברתיות הפופולריות ברשת היום, כמו MySpace או FaceBook, כי כל עסק הוא בסופו של דבר רשת חברתית שהוקמה כדי לייצר או למכור דבר מה. הבעיה שיש לי עם הקונספט הזה, שהוא אמנם נשמע נכון והגיוני, אבל קשה לכמת אותו לכדי יתרונות או ערך ישיר או ערך מוסף מוצק וברור לעין. לפני כמה חודשים, רוברט סקובל ושל ישראל, שני הכותבים של הספר The Naked Conversations, שגם הוא מפאר את יתרונותיהם של בלוגים בסביבה העסקית, התארחו במשרדיה של אמאזון, וספגו מטח ביקורת עצבני מה-CIO שלה. לב הביקורת היה פשוט: תראו לי בבקשה, שאל אותם האיש, איך אתם מודדים את הערך שכתיבת בלוג עסקי מספק לארגון, ומדוע, חוץ מה-cool factor, כדאי לנו בכלל להיכנס לענין הזה? לבלוגרים המהוללים לא היתה תשובה, כמובן, אז הכל התדרדר לפסים אישיים וחוץ ממהלומות היה שם הכל.

העובדה היא שהתחום כולו טרי וחדש, אין עדיין חומר מחקרי מספק בנושא, בקושי כמה אנקדוטות חבוטות שחוזרות ועולות בכל כתבה, על ארגון כזה או אחר שהרים ויקי וכו’, ונתונים על שימוש נרחב ומשתמשים נלהבים, ואף מילה על ROI או על כל רווח כזה או אחר שהארגון הפיק מברוריה. המצדדים, אגב, יטענו ש-ROI ו-benefits הם מושגים עסקיים של העולם הישן, ביזנס 1.0 אם תרצו, ושהכל קם ונופל היום על יחסי ציבור, ושיווק ויראלי, ובאזז, וכמה מדברים עליך, ומה ארינגטון כתב עליך, וכמה מקשרים אליך וכמה גבוה אתה בטכנוראטי וכמה וכמה וכמה וכמה, כל הכמה בעולם, רק לא כמה כסף את באמת עושה או חוסכת כתוצאה מהשימוש בברוריה.

אין לי ספק שברוריה תחלחל בסופו של דבר לעסקים ולארגונים ותשפיע על האופן בו הם מתקשרים בינם לבינם, בינם לבין לקוחותיהם, ובינם לבין הספקים והשותפים שלהם. הבעיה שלי היא שעדיין לא ברור לגמרי איך זה יקרה (מה שאומר שיש כאן תחום בשל ליזמות ולרעיונאות עסקית,) ולא קיימים עדיין, למיטב ידיעתי לפחות, מודלים עסקיים מוצקים שיודעים להציג ולהסביר את היתרונות והרווח, לעומת ההשקעה והמאמץ והשינוי, שעסק או ארגון יכולים להפיק מהטמעה של שירותי ברוריה למיניהם.
משפט הסיום של הכתבה שייך, כמה מתאים, לטים או’ריילי, אביה הרוחני והקנייני של ברוריה:

Companies that are extremely hierarchical have trouble adapting, says Tim O’Reilly, CEO of tech book publisher O’Reilly Media, which runs the annual Web 2.0 Conference “They’ll be outperformed by companies that don’t work that way.” Ultimately, taking full advantage of Web 2.0 may require — get ready — Management 2.0.

מה שבטוח, מזמן לא היה מספר שנמאס עלי כל כך כמו ה-2.0 הזה.

תגיות טכנוראטי: עברית, ברוריה