אנקדוטות

מה לעשות, ניר, המציאות לא חד מימדית, וגם הדעות שלנו לא צריכות להיות חד מימדיות. אני מבין שקשה לך עם המחשבה שלתיקון לחוק האזרחות יש קונוטציות גזעניות. גם לי קשה.

המילה גזענות קופצת כמו אלמנט פבלובי בכל פעם שבג”ץ לא מתיישר לפי קו שמאלני קיצוני. לטעמי (ואני בטוח שתחלוק עלי) אין כאן שום אלמנט גזעני , לפחות לא כזה שקיים בכל מדינה מערבית.
אין בחוק איסור על נישואים אלא על אזרחות ישראלית, גם בשוויץ לא מקבלים אזרחות מתוקף נישואים.
אם בחוק היה מוגדר שפלסטנית שנישאה יהודי יכולה להיכנס לארץ ושפלסטנית שנישאה לערבי לא יכולה להיכנס, אזי היה אפשר לדבר על גזענות.
עד אז זה בהחלט בתחום הסדרת הכניסה למדינה.

תודה פיגו, אני חושב שאני כבר יודע שהמציאות לא חד מימדית. אני רק לפעמים מתפלא על אנשים שרואים עצמם רבי מימדים מעצם זה שהם במחנה פוליטי מסוים. אני לא רוצה שהנימוקים הבטחוניים ידרסו את זכויות האדם, ואני גם לא רוצה שיהיה המקרה ההפוך. דוגמטיות היא דבר שלילי גם כשהיא באה מהצד שלך.

כמו שאמרתי, אני לא בקיא בפרטים, ואני מנחש שגם אתה לא, אבל פסיקות העבר של הבג”צ לדעתי מוכיחות שהוא לא מונע משקולי בטחון בלבד.

הצד שלי? מה זה הצד שלי? מי זה המחנה הפוליטי המסוים שלי? רוב הזמן אני בעצמי לא יודע. הניחוש שלך נכון, אני לא בקיא בפרטים. התגובה שלי היא תגובה למה ששמעתי היום ברדיו וקראתי באינטרנט, והתגובה הזאת היתה בראש ובראשונה המחשבה שהחוק הזה מריח לא טוב. אני לא רואה בכך שום דוגמה.

בגדול אני תחת ההרגשה שבג”ץ אכן מגינים על זכויות האזרח מתי שהם רק יכולים. לכן, אני תחת הרושם, שאם במקרה הזה הם קיבלו שיקול בטחוני, בטח הייתה להם סיבה טובה לכך.

יש לי ביקורת רבה על החוק, שנתתי לה ביטוי במספר הזדמנויות, אבל ההשוואה לחוקי נירנברג איננה במקומה. מדובר בחוק מפלה שלא ברור אם הוא עומד במבחן האמנה הבינ”ל לביעור כל צורות האפליה הגזעית, שישראל היא צד לה (אם כי יש הסבורים שהוא עומד, שכן מדובר במצב של מלחמה). הוא מפלה את אזרחי ישראל הערבים, שהם רוב רובם הנישאים לפלסטינים מהשטחים ואינם יכולים להתגורר עם בני-זוגם במדינתם (החוק אוסר לא רק על מתן אזרחות אלא גם על כניסה וכל מעמד בארץ). חוץ מזה שההשוואה לחוקי נירנברג היא מופרכת, לא ברור לי מה היא מוסיפה לטיעון. לא כל דבר צריך להיות נאצי כדי להיות רע ופסול.
למעוניינים לקרוא את הפסיקה עצמה, לא את הדיווח העיתונאי: http://elyon1.court.gov.il/Files/03/520/070/a47/03070520.a47.HTM
יש גם תקציר (פסה”ד עצמו הוא מעל 260 עמ’…):
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/html/hodaot_hanhalat.htm#msg5648

נעמה, למען הסדר הטוב, הטיעון הבטחוני מבוקר בצורה חזקה בדעת המיעוט של השופטת פרוקצ’יה, שם היא מסבירה כמה דברים על כך שהמדינה לעיתים קרובות מדי מבקשת לרסן את כמות הביקורת השיפוטית על ידי טיעונים בטחוניים לא מבוססים.

אני ממליץ לקרוא גם את חוות דעתה של השופטת בייניש, שם היא מדברת על הסטטיסטיקה ועל העובדה שבעצם רק 0.05 אחוזים לערך מסך איחודי המשפחות היו כאלו שהניבו חשש בטחוני כלשהו.

את התקציר של התקציר של התקציר, יחד עם פרשנות שלי, ניתן לקרוא כאן

נעמה: ההשוואה אינה מופרכת, משום שלא עשיתי השוואה. הזכרתי את החוק הזה, משום שאי אפשר להתעלם מהעובדה – ולא משנה כרגע מה הצידוקים, כי צידוק בטחוני הוא צידוק ארעי ותלוי-נסיבות ואינו צידוק עקרוני – שלתיקון לחוק האזרחות יש קונוטציות גזעניות. את יכולה להתקומם על ההשוואה לנאצים, אבל זאת השוואה שאת עשית, ולא אני. אני לא טוען שהפסיקה נאצית, שהשופטים נאצים, או שאנחנו נאצים. אני רק מזכיר שהיו זמנים בהם התקנות שהותקנו כדי “להסדיר כניסה למדינה” (הניסוח המכובס באדיבות one of the crowd) היו נגד יהודים.

פיגו – הטעות היא בדיוק בהצגת חוקי נירנברג כתקנות שנועדו “להסדיר כניסה למדינה”. חוקי נירנברג שללו אזרחות מאזרחים, מנעו מהם לעבוד בעיסוקים מסוימים, מנעו מהם להתחתן או לקיים יחסי מין עם ארים, ועוד ועוד. לא היתה מלחמה ואפילו לא סכסוך לאומי בין אותם אזרחים יהודים לבין המדינה שחוקקה אותם חוקים נגדם. בהוראת השעה המדוברת נאסרת כניסתם של זרים (=לא אזרחים) בהקשר של סכסוך כנ”ל. החוק פסול, כי הוא מונע מאזרחים לקיים את הזכות לחיי משפחה בגבולות המדינה, עם אותם זרים. אני חוזרת: הוא פסול. אבל הוא עדיין לא חוקי נירנברג. אני מקווה שאתה מבחין בהבדלים. בעיני זאת היתממות לומר שלא השווית, רק הזכרת. הזכרת לצורך השוואה, לא כך? בוודאי שלחוק יש קונוטציות גזעניות, אם לא יותר מכך, ולכן הזכרתי גם את האמנה לביעור כל צורות האפליה הגזעית…
יהונתן – אין צורך להפנות אותי לפסק-הדין וממילא לא לשכנע אותי, כי אני מסכימה עם דעת המיעוט (לפחות אם מסכימים על מה שאין מחלוקת שם, כי הזכות לחיי משפחה היא חלק מהזכות החוקתית לכבוד האדם).

יש נקודה נוספת:
בחוות דעתם של שניים משופטי הרוב (אדמונד לוי ועוד מישהו, לא זוכר) הם אומרים שאם החוק לא היה זמני (הוא מוגדר כהוראת שעה) הייתה לא בעיה לעמוד במבחן השיפוטי – לפי דעתם אין מקום לביקורת שיפוטי בטווח זמנים קצר כ”כ.

נראה אם הכנסת תאריך את החוק, אז יהיה מעניין לראות איך יחליקו את זה בבג”צ.